fbpx

הסיפור שלי- איך הגעת לעשות את זה

אז איך הגעת לזה? הם שואלים. אם להודות, ללא ספק זאת לא ״עבודה״ שגרתית או מסוג הקריירות שרוב הילדים חולמים עליהם. למען האמת עד היום אני שואל את עצמי, בעצמי איך דברים מתגלגלים. אז הנה לכם הסיפור, לפחות איך שהוא מופיע אצלי בראש היום.

קצת אחרי השירות הצבאי, הגיעה ממש משום מקום הצעה לעבוד בבתי ספר.

מה לעשות? אז שאלתי בטלפון, ללמד ג׳אגלינג הם ענו. רוב הקרקסנים בתחום מכירים את עמית וג׳יל מ״קלות״ להטוטים. 

מאחל לכל העולם כולו בוסים כאלה.  מהשניים האלה למדתי כמה דברים על עצמי, שני דברים שנתפסו חזק – אני לא רע בכלל בלזרוק חפצים באוויר ולתפוס אותם, אני מסתדר כמעט סבבה גם כאיש חינוך.

אז אי שם ב 2012 כבר פתחתי עסק במע״מ כי כבר הציעו איזה עבודה מדי פעם וחבר אמר שכדאי. מופע? אז היה מילה גסה, זה ״המטורפים״ האלה שעומדים מול קהל ומחברים בין לזרוק חפצים, להצחיק ולהרוויח כסף. אז עברו להן כמה שנים ודרך הג׳אגלינג עשיתי חוג בפנימייה טיפולית לנוער מבולבל שאולי גם קצת הזכיר לי את עצמי.

העבודה בכפר הנוער ״נירים״ הייתה הפעם הראשונה שאני עובד כאיש חינוך -טיפול ובה בעת מכניס כמה גרושים מהצד מעבודות קרקס. בין העבודות האלה היה גם חוג ג׳אגלינג משלי (מוצלח מאוד אם תשאלו אותי ולא מעט נערים!).

בחמש שנים בנירים התחדדו שני דברים, אני איש טיפול יותר מאשר חינוך, אני לא יכול לעשות רק דבר אחד, אני חייב לשלב. אז הלכתי ללמוד עבודה סוציאלית, כי זה הרבה יותר מגניב מפסיכולוגיה, ומאז גם תואר שני קליני. ונחשו מה?
בנית מופע. כן, והוא עובד מצוין. על הבניה של המופע כתבתי לא מעט ואשתף פה בהמשך בפוסט חדש. אבל מה שיותר מעניין לדעתי זה להצליח להתגבר על הפחד הזה שנקרא פחד קהל. כן, כן.. אני מהזן הזה של אנשים שמאוד נהנים על הבמה אבל גם מאוד פחדו ממנה.

הסיפור שלי - איך הגעת לעשות את זה?
כל הזכויות שמורות ליוסי קובי ©
איילה יולי- בנייה ומיתוג אתרים- 0559467156
הגדל פונט
ניגודיות