עו"ס קליני, מטפל רגשי ואמן קרקס

יוסי קובי

יוסי הוא עובד סוציאלי עם תואר שני קליני, מטפל רגשי ואמן קרקס. כבר עשור שיוסי מקדם וחוקר את השילוב של אלמנטים מעולם הקרקס והג'אגלינג עם כלים מעולם הטיפול. בנוסף לשיטה שהוא מפתח, ליוסי תכנים ופעילויות שונות כולל מופע בידור קרקסי לכל המשפחה.

שאלה ששואלים אותי לא מעט. אם להודות זו ללא ספק לא עבודה שגרתית. בטח שלא מסוג הקריירות שרוב הילדים חולמים עליהם. אם כבר בגילוי נאות אני יכול לכתוב שעד היום אני שואל את עצמי את השאלות האלה. זה מעניין איך שדברים מתגלגלים. אז הנה לכם הסיפור, או לפחות איך שהוא מופיע אצלי בראש היום.

קצה חוט

קצת אחרי השירות הצבאי, ממש משום מקום קיבלתי הצעה לעבוד בבתי ספר. שני אנשים בשם ג'יל ועמית שבהמשך יהפכו להיות חלק משמעותי בחיי שאלו אותי בטלפון מה אני חושב על ללמד ג׳אגלינג בבתי ספר. רוב אמני הקרקס מכירים את עמית וג׳יל מ״קלות״ להטוטים. שני החבר'ה האלה ללא ספק שינו את חיי ואני מאחל לכל העולם בוסים כאלה. מעמית וג'יל למדתי כמה דברים על עצמי, אך שני דברים ללא ספק נתפסו חזק. הראשון הוא שאני לא רע בכלל בלזרוק דברים באוויר ואפילו גם לתפוס אותם ברוב זמן. הדבר השני שלמדתי הוא להיות גם איש חינוך.

מחינוך לטיפול

מכאן לשם דברים התגלגלו ואז אי שם בשנת 2012 כבר פתחתי עסק במע״מ. הפלא ופלא גם התחילו להציע לי גם איזה עבודה או שתיים מדי פעם. אבל מה לגבי מופע? בזמנים האלה התשובה הייתה חד משמעית ובשום אופן לא. באותם זמנים מופע היה לא פחות ממילה גסה. מופע זה ״המטורפים״ האלה שאשכרה מרוויחים כסף מהאומנות שלהם. אז מסתבר שיש אנשים שצריכים לעבור מסע עם זה וכך גם היה, עברו להן כמה שנים טובות ודרך הג׳אגלינג עשיתי גם חוג בפנימייה טיפולית לנוער מבולבל שאולי גם קצת הזכיר לי את עצמי.

החשיפה לעבודה סוציאלית

 העבודה בכפר הנוער ״נירים״, הייתה הפעם הראשונה שאני עובד כאיש חינוך -טיפול ובה בעת מכניס כמה גרושים מהצד מעבודות קרקס. בין העבודות האלה היה גם חוג ג׳אגלינג משלי (מוצלח מאוד אם תשאלו אותי ולא מעט נערים!). העבודה שם הייתה מרתקת וסוחפת. נדלקתי על הנערים האלה שהכירו לי לא מעט את עצמי ועברתי לא מעט תהליכים פנימיים במקום. אם אזקק את זה לזה, בחמש שנים בנירים התחדדו שני דברים. אני איש טיפול יותר מאשר איש חינוך ואני לא יכול לעשות רק דבר אחד, אני חייב לשלב בין הדברים.

השילוב כיום

אז הלכתי ללמוד עבודה סוציאלית, כי זה הרבה יותר מגניב מפסיכולוגיה, ומאז גם תואר שני קליני. ונחשו מה?
בנית מופע. כן, והוא עובד מצוין. על הבניה של המופע כתבתי לא מעט ואשתף פה בהמשך בפוסט חדש. אבל מה שיותר מעניין לדעתי זה להצליח להתגבר על הפחד הזה שנקרא פחד קהל. כן, כן.. אני מהזן הזה של אנשים שמאוד נהנים על הבמה אבל גם מאוד פחדו ממנה.